<h1>ריבב"ן — עירובין</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[עירובין ק"ד ע"ב] פיס' מוציאו בהמיינו באבנטו ולא חייש לטלטול דאין שבות במקד' ואע"ג דמטמא לי' לאבנט הא עדיפא שלא לשהות את הטומאה בעוד שהיו מוציאים צבת של עץ להוציאו. בצבת של עץ פשוטו כלי עץ הוא. ולא לרבות את הטומאה של אבנט הטהור ונוח לו להשהותה שם ולחזר אחר צבת מלרבות את הטומאה. והאבנט אינו מטמא הכהן דאבנט ראשון ואין אדם וכלי מקבלי' טומאה אלא מאב הטומאה ואי מפני שנושא את השרץ אינו מטמאו דשרץ אינו מטמא במשא. מהיכן מוצאי' אותו בשבת, מן ההיכל ומן האולם אבל ממזבח ועזרות לא. מקום שחיבים עליו כרת נכנס שם מזיד בטומאה אפילו בעזרת ישראל לבד מעזרת נשים ולשכות כדאיתא בריש כלים [פ"א מ"ח]. ושאר כל המקומות למר כדאית לי' מכל עזרה ולמר כדאית לי' בלשכות ועזרת נשים כופין עליו פסכתר סירות [שמות כ"ז] תרגום פסכתרוותי' דגנאי הוא להראות השרץ מגולה.
